העץ;
לאה; גול;דב—2;ג
אנח;נו אחר;ונ•7;ם בטר;ם אור;.
באש;ר יפג;ע כוכ;ב במר;ום הרט;ט,
באש;ר זרי;חת הגב;ול בשח;ור נחר;טת
נפל; כי השי;גנ•3; המג;ור.
לבל;תי דעת;, לבל;תי עבר;
מפי; התה;ום על חוף; יתג;עג–6;
דמנ;ו הקנ;א והי;גע
אשר; מעל; בנד;ר ובד;ור.
מעל; עני;נו כקל;יפ•2; יצנ;ח
עול;ם יקר; עול;ם אהו;ב כל כך,
ובה;מש•9;ה אלי;ו תגו;וע ידנ;ו
האי;לן מול; זרם; מער;פל,
אשר; ענפ;ו השח; נגע; בגל;
ירא;ה את אור; השח;ר בלע;די–4;ו.
Дерево
Звезда с дрожащей выси упадет,
Последними мы станем на планете
И в бездну полетим, где день не светел,
И почернеет синий небосвод.
Неведение, забвенье, все во мгле.
Нет выхода на берег столь желанный,
Над ним сочится кровь открытой раны -
Вражды всех поколений на земле.
Исчез наш мир! К нему устремлены
Застывшие в одно мгновенье руки,
Но смолкнет все: и голоса и звуки.
Лишь дерево услышит плеск волны.
К воде печально ветви изогнет,
Уже без нас встречая свой восход.
|
|