העץ לאה גולדברג אנחנו אחרונים בטרם אור. באשר יפגע כוכב במרום הרטט, באשר זריחת הגבול בשחור נחרטת נפל כי השיגנו המגור. לבלתי דעת, לבלתי עבר מפי התהום על חוף יתגעגע דמנו הקנא והיגע אשר מעל בנדר ובדור. מעל ענינו כקליפה יצנח עולם יקר עולם אהוב כל כך, ובהמשכה אליו תגווע ידנו האילן מול זרם מערפל, אשר ענפו השח נגע בגל יראה את אור השחר בלעדינו. Дерево Звезда с дрожащей выси упадет, Последними мы станем на планете И в бездну полетим, где день не светел, И почернеет синий небосвод. Неведение, забвенье, все во мгле. Нет выхода на берег столь желанный, Над ним сочится кровь открытой раны - Вражды всех поколений на земле. Исчез наш мир! К нему устремлены Застывшие в одно мгновенье руки, Но смолкнет все: и голоса и звуки. Лишь дерево услышит плеск волны. К воде печально ветви изогнет, Уже без нас встречая свой восход. | 
Положение о Клубе
Сделать стартовой
